בין אילוף סוסים לאילוף כלבים

 

מאמר, כל כך רלוונטי גם לכלבים וזו הסיבה שאנו מלמדות בבית ספר שלנו בדרך שאנו מלמדות.

מאת: תפארת רוטנמר.

"מי שמכיר אותי יודע שעבדתי עם סוסים חלק גדול מהחיים שלי בתור נערה צעירה. הפעם הראשונה שעליתי על סוס הייתה בגיל תשע, ומשם אפשר להגיד שאתאהבתי. תמיד רציתי להבין אותם, לקחת חלק בקסם העדין והעוצמתי שלהם. אבל מההתחלה קלטתי שמשהו לא לגמרי זורם. למה הסוסה בורחת ממני כשאני רוצה לשים עליה אוכף? למה היא בורחת כשאני רק רוצה לבלות איתה קצת? אני זוכרת שכל פעם שהמדריך היה צועק לי בקצה השני של המגרש ''תבעטי חזק יותר!! היא סתם סוסה עקשנית!!'' הלב שלי היה נחמץ, אבל עשיתי את מה שהוא ביקש. הסוסה עלתה לטרוט, אבל נוקשה וכואב. חשבתי שככה זה, וחייבים להראות לסוסים מי הבוס.

בגיל 16 עשיתי טעות והלכתי ללמוד הדרכת רכיבה בחווה מוכרת שמקיימת תחרויות. כל החוויה שלי בקורס הייתה מזעזעת, מבחינת כולם הסוסים היום במקרה הטוב מכונית נוצצת, ובמקרה הרע כלי לפריקת זעם. המדריכים היו באגו טריפ משוגע והתהלכו להם נפוחים עם הדורבנות וחגורת העור שלהם ברחבי החווה כאילו לשים את התחת על חיה עדינה היא ניצחון גדול. התלמידים דיברו על איך הם הכניעו סוסים ''דומינטיים'' על ידי הצלפות בשוט, או משיכה חזקה במתג קתדרל (בגדול מתג עם דוקרן שדוקר את החיך של הסוס, מצרפת תמונה) וצעקה על הסוס. כמה מהם סיפרו שבחוות שהם עובדים בהן, אם יש סוס ''דומיננטי'' מדי, קושרים לו את הרגליים ועושים לו אלפא רול. כבר אז התחלתי לחשוב מה בדיוק אני רוצה מהסוס ומתי זה כבר נקרא התעללות, מבחינתי זה היה מזעזע, אבל לא ידעתי איפה עובר הגבול, ואיך לעזאזל אני יוצרת קשר קרוב עם סוס אם אני חייבת להפעיל עליו מכשירי עינוי סדיסטיים בשביל שיקשיב לי.

בקורס כל אחד מקבל סוס שבו הוא מטפל ועובר את הקורס, אני קיבלתי סוסה בשם בלונדי. מהרגע הראשון קלטתי שהיא כועסת בטירוף, ולא מוכנה לשתף פעולה. בתדרוך הביאו לי מין חגורה כזו בשביל לקשור לה מתחת ללסת סביב הגרון, כי מסתבר שהיא עושה טקסים של בליעת אוויר מתסכול, ובשביל שהיא לא תעשה את זה שמים לה חגורה שתעצור את מעבר האוויר למע' עיכול (וואט?!).

בלונדי הייתה סוסה עם רוח חזקה, היא לא שיתפה פעולה בקלות. באחד השיעורים במגרש, בלונדי לא רצתה לבצע איזה תרגיל מגוחך ואני לא רציתי ללחוץ עליה יותר ממה שכבר לחצתי (משיכה במתג, ונעיצת דרבן עמוק בצלע שלה. המדריך ביקש שארד מבלונדי בשביל להדגים איך עושים תוך כדי שהוא לועג לי שאני לא מספיק דומיננטית. הוא עלה עליה ונחת בכבדות על הגב שלה והיה ברור על פי הבעת הפנים שלה שזה פאקינג כואב, בעט בעוצמה ועצבים עם הדוקרן שמחובר לו לרגל, תוך כדי הצלפת שוט בכתף שלה ומשיכה במתג. בלונדי עשתה את התרגיל, אבל העיניים שלה היו פעורות לרווחה, טונוס השרירים שלה היה קשה כמו אבן, ויצא לה קצף מהפה. בהמשך השיעור היא ביצעה תרגילים ללא התנגדות, אבל באיזה מחיר חשבתי לעצמי?

עוד שיעור שזכור לי מאוד- הייתה שם מחלקה של רכיבה אולימפית. אחת המדריכות הדגימה לנו איך שומרים על מנח ראש יפה/מגוחך להפליא של הסוס ולשמור עליו תוך כדי תנועה בלונג'. הטכניקה שלה הייתה בגדול לעצב את הגוף של הסוס בעזרת קשירות וכלים שנראים כאילו הם נלקחו מימי הביניים. לסוס המסכן יש מתג קתדרל בפה והוא מחובר לצידי האוכף בצורה ששומרת על מתח תמידי ולא מאפשרת לסוס לנער או להרים את הראש, או אפילו לפהק. הסוס היה מבועת- אפילו בלי להכיר שפת גוף של סוסים יכולתי להבין את זה, העיניים שלו כמעט יצאו מהחורים, היה לו קמטים סביב העיניים ויצא לו המווון קצף מהפה. תוך כדי שהמדריכה מצליפה בסוס בשוט ענק הסוס ניסה לסדר את המתג בפה שלו על ידי הוזה של השפתיים והלשון, התלמידים והמדריכה צחקו. טענו שהוא משחק עם זה.

בגדול לא הצלחתי לסיים את הקורס בהצלחה, קיבלתי את התעודה רק אחרי שעברתי מועד ג'. ומאז לא התקרבתי לסוסים, הרגשתי שאני לא ראויה, ושאני רק אעשה להם טוב אם אעזוב אותם לנפשם, כל הביטחון העצמי שלי ירד ולא ידעתי מה אני רוצה מהם. היום אני יודעת שזו גאווה שלא עברתי בקלות, ראיתי את הסוס הרבה לפני התעודה.

החלטתי לשחוק שיניים ולנסות לעבור עם מינימום פגיעה בסוס, וזה מה שעשיתי, כי ידעתי שאפשר אחרת, אני רק צריכה להבין איך. תודה לקורס דיאלוג עם סוסים, שלימדו אותי שאפשר אחרת. "

 

​